את היוגה פגשתי לראשונה ב2004, בשעור אצל מורה רזה וגמיש בצורה יוצאת דופן. במהלך השעור אני זוכר את התסכול שהיה בי כשלא הייתי קרוב לבצע את התנוחות שהוא הדגים מאחר ולא הייתי גמיש כלל.
מה שעוד זכור לי הייתה התנוחה האחרונה- ההרפייה. חוויתי הרגשה שלא הכרתי קודם. מעין שילוב של ערות ושינה שלא יכולתי להסביר במילים.
על אף אותה חוויה מיוחדת, אותו תסכול מנע ממני להמשיך בתרגול.
רק שנתיים לאחר מכן, במהלך מגוריי בחווה בקוסטה ריקה, הופיעה היוגה שוב בדרכי והחלטתי לתת לדבר הזדמנות נוספת.
ביני לבין המורה המקומית נוצרה קרבה שאיפשרה לי לשאול ולקבל עוד מידע על היוגה. בשלב זה גיליתי את חשיבות ההתמדה בתרגול, ואת המשמעות הפיזית והמנטלית שהתמדה זו נותנת. זכורה לי במיוחד ההתרגשות שלפני כל שיעור והציפייה בסיומו לשעור הבא.
לאחר מס’ שנים של מעברים בין ארצות, מורים וסוגי יוגה שונים, החלטתי לחזק את ההתמדה בתרגול ע”י הכרות אישית עם המקום ממנו צמחה היוגה- הודו.
עוד לפני נסיעתי, קיבלתי המלצה חמה על מורה לאיינגאר יוגה ברישיקש בשם אושה דווי, אישה שעברה שתי תאונות דרכים, 23 ניתוחים, יצאה מביה”ח על כיסא גלגלים עם אבחון מהרופאים שהיא לא תשוב לעמוד על הרגליים. אותה אושה לא אמרה נואש, ותחת הדרכתו ועינו הפקוחה של בקס איינגאר ועוזריו (ביניהם נועה צוויג), היא שוקמה במשך למעלה משנה במרכז האם בפונה, וכיום היא מתרגלת כל יום כמה שעות, מלמדת ואף הפכה לשם דבר בהודו ובעולם, וזאת בשל התמדתה, נחישותה, וחוסר הרצון לוותר.
עם אותה מורה תרגלתי בצורה אינטנסיבית במהלך שלושה חודשים וגיליתי עולם שלם של תרגול אישי בו אני הוא האדון למשך התרגול, לסדר התנוחות, לסוג התנוחה, לזמן השהות בה, לעומקה ולנשימה בה. תרגול אישי של שעה, הפך לשעה וחצי ואז לשעתיים ובסוף לשלוש וכמעט לארבע. כך גיליתי איך ההתמדה בתרגול האישי עוזרת לוותר על הגירויים החיצוניים, ממקדת את התודעה בנעשה באותה עת, ומביאה לשקט פנימי.
למדתי לוותר על הרגלים שהיו נראים לי טבעיים אך בדיעבד התגלו כבעלי השלכות מזיקות. רובנו נוהגים במכונית או יושבים על הספה וזאת על עצם הזנב- דבר שעלול להוביל לפריצות דיסק ולניוון עצבי. במקום זאת למדתי לשבת על עצמות הישיבה, לשאול את עצמי על איזו עצם אני מפעיל יותר משקל ובכך לשנות ולאזן את צורת הישיבה שלי.
גלגול הכתפיים לאחור, הכנסת השכמות פנימה, הרמת עמוד השדרה וצידי החזה מעלה התגלו גם הן כפעולות מועילות במצבים בהם אנו שוהים אינספור פעמים ביום כמו ישיבה, עמידה, הליכה, שכיבה ואף נסיעה על אופניים. אני גולש, וגם שם, נוספה לי מודעות רבה לאופן שבו אני שוכב, יושב, או עומד על הגלשן.
תחום נוסף בו נגלה בפניי עולם חדש הינו הנשימה מהאף 🙂
תרגול תנוחות ושמירה על עקרונות התנהגות בסיסיים (“יאמה” ו”ניאמה”) הן הבסיס. הדרך היא התמדה.
אני מודה על ההזדמנות שניתנה לי לתרגל התמדה ביחד איתכם.
