ויג’נאנה יוגה

בשיטת ויג’נאנה יוגה האימון נעשה מתוך הקשבה לתחושות הגוף ולמצב התודעה. אין בו ראוותנות יתר או הכרח להגיע לביצועים פיזיים מרשימים – האימון הוא פנימי ואישי, ומתאים לכל אחד, בכל מצב גופני.

ויג’נאנה יוגה מבוססת על העקרונות הבאים, שניתן ליישמם פיזית ותודעתית בעת ובעונה אחת:

הרפיית הגוף – עם הנשיפה אנחנו משחררים את משקל גופנו, מתמסרים לכוח המשיכה.

השקטת התודעה – במהלך התרגול, גם כשהמבט מרוכז בנקודה רחוקה, הוא למעשה פונה פנימה. בכל מצב שהתודעה נמצאת בו, הקשבה וכינוס החושים פנימה מאפשרים סוג אחר של תודעה.

התמקדות באמצעות הכוונה – לפני ביצוע התנוחה אנו מדמיינים אותה, את הדרך אליה. באמצעות התרכזות והתמקדות בתנועה, בנשימה ובמגע, נוצרת עבודה ממוקדת ומכוונת.

השתרשות – העמקת היציבה של הגוף, בדומה לעץ ששורשיו מסתעפים ומתפשטים לעומק האדמה.

מודעות לנשימה – הנשימה יוצרת תנועה גם כאשר הגוף אינו פעיל. היא מניעה בעדינות את הבטן ואת בית החזה. בונה ותומכת בגוף מבפנים.

חיבור – כאשר חלקי הגוף מחוברים זה לזה בקשר רציף וזורם והתודעה ערה ונוכחת, נוצרת יחידה הרמונית.

התרחבות, התארכות והתפשטות – מתוך החיבור למרכז הגוף, עם קשר לאדמה, נוצר מצב פועם: הרגליים מחוברות אל המרכז ומתארכות, הגוף נאסף ומתפשט, התודעה מתכנסת פנימה ומתרחבת.

בשיעורי ויג’נאנה נתרגל ישיבה (דהינה), תרגילי נשימה (פראניאמה) ותנוחות יוגה (אסאנות).

בזמן מדיטציה אנחנו “פשוט יושבים” ערים ליציבה, מתבוננים בנשימה, ללא כל טכניקה מעבר לזה. גם אם זכינו ברגעי התרוממות רוח, או בתחושה המתוארת במסורת כ”ריק”, זו לא המטרה. העניין הוא פשוט לשבת, פשוטו כמשמעו. להתבונן ולפתח ערנות.

“(אימון) זה מכה שורש כשהוא מבוצע כראוי בהתמדה ולאורך זמן” (יוגה סוטרה של פטנג’לי, סוטרה I.14 בתרגום אורית סן גופטה).