את תרגול היוגה פגשתי לראשונה כשהייתי קטנטונת. אני זוכרת שאבא שלי היה לוקח אותי לשיעורי יוגה במתנ״ס השכונתי אי שם בבאר-שבע של תחילת שנות התשעים. מאז תמיד שמרתי ליוגה פינה חמה בליבי, אך בבגרותי בחרתי להתנסות בדרכי תנועה אחרות וכך הגעתי להדרכת פילאטיס, ריצה וחדרי כושר.
לפני כשש שנים החלטתי שהגיע הזמן לחזור ליוגה ולא ידעתי מאיפה להתחיל. התנסיתי מספר סגנונות עד שפגשתי את תרגול האשטנגה, ובאותו הרגע הבנתי שתמו החיפושים. לאשטנגה יש איכות מופלאה; היא מושכת אותך כתרגול פיזי מאתגר ודינאמי, ואז בשקט בשקט, מבלי שתשים/י לב כמעט, היא תלמד אותך על עצמך ומעבר.
או במילים אחרות, של אדם מנוסה ממני: ״מטרת לימודי האסנה (תנוחת היוגה) היא לא התמקצעות בביצוע התנוחה, אלא שימוש בתנוחה כדי להבין ולשנות את עצמך.״ (ב.ק.ס איינגר)
כך חלפו להן שש שנים של תרגול והעמקה ביוגה כמכלול, שהציפו עם הזמן את הרצון לחלוק את הידע.
אני מאמינה שכמדריכה עלי ראשית לראות ולהיות קשובה לאיש או לאישה שמולי, להתאים את התרגול לאדם ולא את האדם לתרגול. וכך לאפשר לכל אחד ואחת לנוע ולנשום בזרימה, להתחזק ולהתגמש, ולצאת מהתרגול בתחושה מעצימה ונינוחה.
אז בואו לתרגל, למלא את הריאות, ולשאוף למצוא את האיזון בין כוח לגמישות, קשיחות ורכות – כשנרגיש זאת בגופנו נוכל לאזן את האיכויות הללו גם בתוכנו
