החיים באים אלינו דרך החושים ומתורגמים לתחושות גוף ולתגובות תנועתיות – חלקן מבוטאות וחלקן לא. בשיעור זה נתנסה בלתת לתחושות הגוף שלנו לקחת אותנו לריקוד קטן שיבטא משהו מהסיפור שלנו, בין אם באופן ישיר ובין אם באופן סימבולי. נשתמש אחד בשני כעדים ובכך ניתן לחלקים אלו קיום ממשי בעולם. יש הקוראים לזה גם אמנות.

בהיותנו יצורים בני תרבות איננו מבטאים חלקים גדולים מהחוויה שלנו ומהתגובות הנוצרות אצלנו בגוף מפגש עם החיים. הדבר יוצר אצלנו מצבור של תנועות שבעצם מעולם לא ביצענו והן מחכות לתורן.

הריקוד שימש מאז ומתמיד בתרבויות השבטיות ככלי לאינטגרציה של חוויות היום יום של חבריו. לידה, מוות, ציד, מלחמה, כולן קיבלו ביטוי בריקודים ובתיאטרון כך שהנפשות השבט יוכלו לעכל את אשר הם עוברים בחייהם.

כאדם אני מוצא שהיכולת לאלתר בתנועה מאפשרת לי לבטא, לשחרר, ולהפנים, חלקים שונים שלי שלא באים לידי ביטוי ביום יום, ובכך לגאול אותם מכלאם ולהביאם בחזרה אל עולמי. כרקדן ויוצר אני משתמש באימפרוביזציה בכדי להביע דרך גופי את מה שהדמיון שלי מבקש להביא אל המציאות. דרך אימפרוביזציה אני גם משכלל את הגוף שלי ויכולותיו בכדי להנות ממנו יותר ביום יום וגם כרקדן מופיע, וכרקדן קונטקט.

ימי רביעי אחת עשרה בבוקר עם עדו צדר.

———————————————————————————–
הרקדן בורא עולמות עבור עצמו ועבור צופיו. הוא השמאן שמזמין את הגשם ומגרש את השדים. הוא הפסיכולוג ששם מראה בפני צופיו כך שיוכלו להבין את מעשיהם ואת חייהם. הוא החוקר המתבונן בחיים ואז מביא אותם אל הבמה כדי לספר לאחרים מה גילה. בכך הוא בעצם משרת את החברה.

“Dance Dance, otherwise we are lost” – פינה באוש