דאנסהול

דאנסהול הוא סגנון מחול ומוזיקה שצמח בקינגסטון, ג'מייקה, בסוף שנות ה-70, וכיום הוא אחד הסגנונות המשפיעים ביותר על תרבות המחול הפופולרית בעולם. הסגנון התפתח באולמות הריקודים (Dance Halls) של הקהילות הפופולריות בקינגסטון, סביב סאונד-סיסטמים, די-ג'יים ומפגשי ריקוד שהפכו לחלק מרכזי בזהות הג'מייקנית.

ההבדל בין היפ הופ לדאנסהול:

ההבדל המרכזי הוא הקצב. הדאנסהול הוא במקצב הרבה יותר מהיר וכולל רגאיי בתוכו. הרבה ממה שכלול בהיפ הופ הגיע במקור מהדאנסהול, פשוט בקצב יותר איטי. הדאנסהול שם דגש על האנרגיה ועל הכיף, בעוד שההיפ הופ מתמקד יותר בטכניקה.

הדאנסהול הוא סוג של מוזיקה קאריבית, בדרך כלל מג'מייקה, ומבוסס על הרגאיי. אפשר לזהות בקלות שיר דאנסהול לפי המבטא הג'מייקני של הזמר. ההיפ הופ, לעומת זאת, מלווה בקצב באס שונה ובסגנון אמריקאי, אבל שורשיו, מעניין לציין, מגיעים גם הם מהקהילה הג'מייקנית: דיג'יי קול הרק, מהגר מקינגסטון, הוא שהביא את שיטת הסאונד-סיסטם והבריק-ביט לברונקס בשנות ה-70.

‍

דאנסהול נשי (Female Dancehall)

:דאנסהול נשי הוא הענף הנשי בתוך תרבות הדאנסהול, שמדגיש תנועות חושניות, רכות וזורמות לצד עוצמה ואקרובטיקה. שיעור שמזמין כל אחת לחקור את הביטוי הנשי שלה דרך הריקוד.

דאנסהול נשי (Female Dancehall) הוא ענף שצמח בתוך תרבות הדאנסהול הג'מייקנית, ומציע סגנון תנועה בעל זהות ייחודית: חושני, אנרגטי, חזק וחופשי. הוא משלב תנועות ויניינג (Wining) במותניים ובאגן, איזולציות, רעידות (Jiggling) ולעיתים גם טריקים אקרובטיים, לצד עבודה על הביטוי הנשי, על הביטחון העצמי ועל הנוכחות.

בתרבות הדאנסהול, הריקוד הנשי הוא לא רק סגנון אלא גם הצהרה.

‍

מה לומדים בשיעור

נלמד את צעדי הדאנסהול הקלאסיים והפופולריים, ביניהם Bogle, Whining, Butterfly, Sticky Wine, Needle Eye ועוד, ונבנה איתם קומבינציות מקצביות. נעבוד על איזולציות, על שחרור באגן, בחזה ובגב, על הקצב הג'מייקני, ועל הקשבה לגוף ולקצב הפנימי.

הדאנסהול לא דורש "ביצוע מושלם" של אקדמיה תנועתית. הוא דורש נוכחות, אנרגיה והתמסרות לקצב, וכל אחד ואחת מוצאים בו את הזהות התנועתית והביטוי האישי שלהם.

השיעור מתאים לכל מי שאוהב לזוז, ללא קשר לרמה או לניסיון קודם.

‍יש לבוא עם נעלי ספורט.