אני באתי ליוגה ממקום שיקומי אחרי שעברתי ניתוח בברך לאחר שנים בתחום המחול. היום אני יכולה לומר שהפציעה הזאת היתה הברכה הגדולה בחיי. הוסמכתי בניו יורק ב2001 בסטודיו לאפינג לוטוס בשיטת הויניאסה.
לאחר שנים של תרגול בשיטות שונות שדייקו לי באופן אישי את הטכניקה של כל תנוחה מאאינגר ועד אנוסרה אני יונקת מכמה שיטות שמרגישות לי יותר מכוונות מודעות ואורגניות לגוף האשה.
במשך שבע שנות ההוראה שלי בניו יורק ובמיוחד בווילואמסבורג בברוקלין, זכיתי להכיר ללמוד ולספוג את תורת החסידות של הרבי מלובביץ מה שגלגל את השינוי המהותי ביותר בחיי—והפכתי לחבדניקית. התחושה היתה שדברים שחשתי בתרגול באופן מעורפל התבהרו העמיקו והתרחבו באופן שאין להגדיר אותו אלא כנס.
היום כל שעור יוגה שלי מקבל את השראתו והעמקתו ממקור בחסידות שמתפרש בתרגול הפיזי המעשי באופן שנותן המון השראה והכוונה למתרגלת.
התקווה שלי היא שכל מי שבאה לשעור שלי יוצאת עם ערך מוסף לגוף ומעבר. השיעור מתחיל בהתבוננות על נושא ששייך לפרשת השבוע או רעיון חסידי אחר הרעיון מתורגם באופן מעשי לגוף וממקד את המתרגלת להשתמש בתרגול כדי להוריד את התאוריה למעשה. כידוע ביהדות—המעשה הוא העיקר.
לאחר שביססנו את הרעיון אנחנו מתחילים בשעור ויניאסה רך אך מאתגר, מדויק אך יצירתי. לפעמים נשתמש באביזרים להגיע לדיוק נוסף או הבנה חדשה.
האוירה בשעור, שהיא לנשים בלבד, היא אוירה שיצאנו למסע ביחד ולאט לאט נרקמת תחושת הדדיות וקירבה שמוציאה אותנו מהמזרן המבודד שלנו. יש המון מקום לתת לגוף ביטוי אישי אך יחד אם זה אני חולת דיוק וכנראה שבשלב מסוים ידי יכוונו את הגוף של כל מתרגלת למצב מרומם יותר. השעור מועבר ברוח טובה בהדדיות ובהמון הערכה לתלמידות הבנות מלך שלי 🙂
